"כל - בו" לבנין - אמרוסי בע"מ נ' אוחיון

החלטה

לפני התנגדות לביצוע שטר בלשכת ההוצאה לפועל.

בתצהיר התומך בהתנגדות נאמר כי השיק דנא שימש לביטחון במסגרת עסקה ספציפית שסכומה 13,000 שקלים שנערכה במהלך שנת 2009 בין המשיבה לבין החברה שבבעלותה המצהיר (להלן:"החברה"). סכום החוב שאותו נועד השיק להבטיח (להלן:"החוב הספציפי") נפרע, ומשכך אין למשיבה כל זכות להוסיף ולאחוז בשיק ובוודאי שלא לדרוש את פירעונו.

עוד טוען המצהיר כי בין הצדדים נערכה התחשבנות נוספת, כוללת, במסגרתה סוכם כי חובה של החברה למשיבה עומד על 120,000 שקלים וסכום זה שולם למשיבה במלואו ובמזומן (להלן:"החוב הכללי").

במועד הדיון נחקר המצהיר על תצהירו. הצדדים סיכמו טענותיהם בע"פ.

דיון והכרעה

המבקש טוען הן לפירעון של החוב הספציפי והן לפירעון החוב הכללי. בעדותו ציין המבקש כי אין קשר בין החוב הכללי לחוב הספציפי. משכך, אין רלוונטיות לטענות בדבר פירעון החוב הכללי אלא רק לטענות שעניינן פירעון החוב הספציפי .

ב"כ המשיבה חקר את המבקש ממושכות והשתדל למצוא סתירות בהגנתו. במסגרת החקירה הנגדית נמצאו לא מעט נתונים שיש בהם לערער את הגרסה המפורטת בתצהיר. כך, כדוגמה ציין המצהיר כי תחילת ההתקשרות בין הצדדים הייתה במהלך שנת 2009 בעוד שבעדותו בבית המשפט צוין כי יחסי הצדדים החלו כבר בשנת 2007. המבקש לא הכחיש דבר קיומה של התחייבות אישית שלו לפרוע את חובות החברה כלפי המשיבה כבר משנת 2004 (עמ' 2 שו' 18-20; עמ' 4 שו' 18-19). המבקש גם העיד, בניגוד לגרסה בתצהירו, כי למעשה השיק דנא לא נמסר למשיבה בשנת 2009 כאמור בתצהירו אלא בשנת 2007 (" השיק ניתן פעם ראשונה בשנת 2007, לא נתתי מעולם עוד שיק ביטחון"; עמ' 2 שו' 5-6; הדגשה הוספה).

אילו היה מדובר בהליך המאפשר קביעת ממצאי מהימנות, דומה כי היה מקום לייחס משקל לסתירות האמורות. ברם, בהליך של בקשת רשות להתגונן (או התנגדות לביצוע שטר) אין בית המשפט קובע ממצאי מהימנות ודי בטענת הגנה שלא נסתרה על מנת שתינתן רשות להתגונן. טענת ההגנה של המבקש, כי שילם למשיבה את הסך הספיציפי של 13,000 ₪ לא נסתרה. המבקש הודה אמנם כי היה יכול להביא קבלות על ביצוע התשלום ולא עשה כן אולם אין בכך כדי למנוע ממנו את יומו בבית המשפט מטעם זה של דרכי הוכחה.

הדבר העשוי להשליך על מידת נכונותו של בית המשפט להעניק למבקש הזדמנות להתגונן בפני התביעה נוגע למידת הפירוט בה הועלתה הטענה לפיה שולם החוב הספציפי. המבקש ציין בסעיף 5 לתצהירו כי הסכום 13,000 ₪ שולם במלואו לאחר ההתקשרות למשיבה. אין בתצהיר או בעדות המבקש פרטים נוספים אודות הטענה כגון מתי שולם הסכום, על ידי מי שולם, באיזו צורת תשלום היה הדבר (שיק, מזומן,העברה בנקאית). הלכה מיוסדת היא כי על המצהיר להיכבד ולהיכנס לפרטי הגנתו ואין הוא רשאי לצפות כי תינתן לו רשות להתגונן על בסיס טענות בעלמא. אוסיף, כי נחקירה נגדית בנוגע לחוב הכללי, במובחן מן החוב הספציפי, העלתה פרטים נוספים אולם מכיוון שאין לחוב זה רלוונטיות לענייננו אין טעם לעסוק בדבר.

ניתן אם כן לסכם ולומר כי טענת ההגנה של המבקש בהליך זה לפיה פרע את החוב שאותו נועד השיק להבטיח נטענה בעלמא וללא פירוט. די בכך כדי לדחות את הבקשה. לפנים משורת הדין ומכיוון שהמבקש העיד כי יש ברשותו סימוכין לפירעון במסמכי הנהלת החשבונות של החברה ועל מנת שלא למנוע ממנו להוכיח את הטענה, חרף סתמיותה, תינתן לו לפנים משורת הדין רשות להתגונן בכפוף להפקדת מלוא סכום השיק (בערכו הנקוב) עד יום 1.9.12. לא יופקד הסכום דלעיל בקופת בית המשפט עד המועד הנ"ל – יראו בקשה זו כבקשה שנדחתה על כל המשתמע מכך ובמקרה כזה ישלם המבקש למשיבה גם את הוצאות ההליך בסך 2000 ₪.

ניתנה היום, ט' סיון תשע"ב, 30 מאי 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: